הקשר בין תרופות נגד חומציות/כיב קיבה והסיכון לסרטן הקיבה: האם אכן כצעקתה? קראו את המלצת האיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד

דצמבר 09, 2017 - by מדיסנטו - in Medical

No Comments

בימים האחרונים קיים שיח ער בקרב מטופלים ורופאים על רקע פרסום מאמר הנוגע לשימוש בתרופות מסוג נוגדי משאבת הפרוטונים (כגון: לוסק, לנטון, נקסיום, אומפרדקס).

המאמר פורסם לאחרונה בעיתון GUT עם הכותרת המטרידה: "שימוש ארוך טווח בנוגדי משאבת פרוטונים (PPI) והסיכון להתפתחות סרטן הקיבה לאחר טיפול בהליקובקטר פילורי". מאמר זה מסכם תוצאות נתוניהם של כ 63,000 מטופלים מהונג קונג, ובו בדקו את הסיכון לפתח סרטן קיבה בקרב מטופלים שעברו טיפול להכחדת החיידק הליקובקטר פילורי וטופלו בהמשך ב PPI, מטופלים שטופלו טיפול ארוך טווח ב PPI ללא טיפול להכחדת החיידק, ומטופלים שטופלו כנגד החיידק ובהמשך טופלו בחוסמי H2.
סרטן קיבה מסוג אדנוקרצינומה נמצא ב-153 חולים. במשתמשי PPI הסיכון לסרטן היה גבוה פי 2-3 יותר לעומת מי שלא נטל PPI. יתרה מזו, הסיכון גדל כתלות במשך ותדירות השימוש. מסקנת החוקרים היתה שגם לאחר טיפול להכחדת החיידק הליקובקטר פילורי, למי שטופל ב PPI לטווח ארוך היה סיכון מוגבר פי 2.4 לסרטן הקיבה, וסיכון זה היה תלוי תדירות ומשך טיפול.

עם זאת, ישנן מספר נקודות שחשוב לציין:

1. מדובר במחקר המתאר קשר ולא סיבה.
2. המחקר הינו רטרוספקטיבי (במבט לאחור) ולא מעקב לאורך זמן אחר מטופלים, תוך כדי מילוי כל הפרטים הדרושים למענה על השאלה: האם מתן ה- PPI כשלעצמו הוא שגרם לגידול.
3. המחקר התבצע על אוכלוסיית מטופלים בהונג-קונג. אוכלוסייה זו שונה מהאוכלוסיה המערבית, הן מבחינת אורח החיים (כגון: תזונה ועישון), והן מבחינה גנטית. למשל, שכיחות גידולי הקיבה גבוהה משמעותית באוכלוסיה שמוצאה מדרום מזרח אסיה לעומת האוכלוסיה המערבית. בשל שיטות מחקר זה לא ניתן היה לבדוק גורמי סיכון ידועים לסרטן הקיבה, כהסטוריה משפחתית, תזונה ומצב סוציואקונומי. גורמי הסיכון אליהם התייחסו במחקר (עישון, השמנת-יתר וצריכת אלכוהול) נבדקו בצורה לא ישירה, כך שייתכן תת-רישום של גורמים אלו.
4. במסגרת המחקר עקבו רק אחר חולים שעברו טיפול להכחדת החיידק הליקובקטר פילורי. לא נכללו נתונים לגבי שינויים ברירית הקיבה של מטופלים אלו בכניסה למחקר. כידוע, הדבקה בחיידק מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות סרטן קיבה, ולאחר שכבר חלו שינויים ברירית הקיבה – הסיכון נותר גבוה יותר גם לאחר הכחדת החיידק.
5. החוקרים לא בדקו באופן ישיר אחוז ההצלחה בטיפול להכחדת החיידק, כך שייתכון שלא בכל המטופלים החיידק אכן עבר הכחדה.
6. החולים שנטלו PPI במחקר זה מבוגרים משמעותית (בעשור) ובעלי תחלואה נלווית רבה יותר מאלו שלא נטלו PPI. למאפיינים אלו חשיבות רבה, במיוחד לאור העובדה שהסיכון לגידול בקיבה עולה עם הגיל וכן במצבי תחלואת רקע מסויימים.
7. תרופות מסוג PPI נמצאות בשימוש נרחב מתחילת שנות ה- 80, והן יעילות ביותר בהפחתת חומציות הקיבה. לאורך השנים, הוכחו תרופות אלו כבטוחות לשימוש, ומחקרים חוזרים לא הראו עליה בשכיחות ממאירות בעת השימוש בתרופה.

לסיכום,
בשלב זה ההנחיות לטיפול ב- PPI לא השתנו.
יש ליטול את ה PPI בהתאם להוריה הרפואית על פי משך הזמן המומלץ. במידה וה- PPI ניתנו לשליטה בתסמינים (כמו רפלוקס וחומציות-יתר בוושט ובקיבה) מומלץ לטפל במינון הנמוך ביותר הדרוש לשליטה בתסמינים אלו, ולנסות ולהפחית מינון עם ההקלה בתסמינים.
* דרושים מחקרים נוספים על מנת לאשר או לשלול הנחות שהועלו במחקר זה. האיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד ימשיך לעקוב אחר הספרות הרלוונטית ולעדכן ההנחיות על פי המידע שידווח.

Share this article

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

×

Make an appointment and we’ll contact you.

נגישות מופעלת